תנ"ך על הפרק - בראשית ד - אבי עזר

תנ"ך על הפרק

בראשית ד

4 / 929
היום

הפרק

קין והבל

וְהָ֣אָדָ֔ם יָדַ֖ע אֶת־חַוָּ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וַתַּ֙הַר֙ וַתֵּ֣לֶד אֶת־קַ֔יִן וַתֹּ֕אמֶר קָנִ֥יתִי אִ֖ישׁ אֶת־יְהוָֽה׃וַתֹּ֣סֶף לָלֶ֔דֶת אֶת־אָחִ֖יו אֶת־הָ֑בֶל וַֽיְהִי־הֶ֙בֶל֙ רֹ֣עֵה צֹ֔אן וְקַ֕יִן הָיָ֖ה עֹבֵ֥ד אֲדָמָֽה׃וַֽיְהִ֖י מִקֵּ֣ץ יָמִ֑ים וַיָּבֵ֨א קַ֜יִן מִפְּרִ֧י הָֽאֲדָמָ֛ה מִנְחָ֖ה לַֽיהוָֽה׃וְהֶ֨בֶל הֵבִ֥יא גַם־ה֛וּא מִבְּכֹר֥וֹת צֹאנ֖וֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן וַיִּ֣שַׁע יְהוָ֔ה אֶל־הֶ֖בֶל וְאֶל־מִנְחָתֽוֹ׃וְאֶל־קַ֥יִן וְאֶל־מִנְחָת֖וֹ לֹ֣א שָׁעָ֑ה וַיִּ֤חַר לְקַ֙יִן֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּפְּל֖וּ פָּנָֽיו׃וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־קָ֑יִן לָ֚מָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ וְלָ֖מָּה נָפְל֥וּ פָנֶֽיךָ׃הֲל֤וֹא אִם־תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת וְאִם֙ לֹ֣א תֵיטִ֔יב לַפֶּ֖תַח חַטָּ֣את רֹבֵ֑ץ וְאֵלֶ֙יךָ֙ תְּשׁ֣וּקָת֔וֹ וְאַתָּ֖ה תִּמְשָׁל־בּֽוֹ׃וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־הֶ֣בֶל אָחִ֑יו וַֽיְהִי֙ בִּהְיוֹתָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קָם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּהַרְגֵֽהוּ׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־קַ֔יִן אֵ֖י הֶ֣בֶל אָחִ֑יךָ וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי הֲשֹׁמֵ֥ר אָחִ֖י אָנֹֽכִי׃וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ ק֚וֹל דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹעֲקִ֥ים אֵלַ֖י מִן־הָֽאֲדָמָֽה׃וְעַתָּ֖ה אָר֣וּר אָ֑תָּה מִן־הָֽאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר פָּצְתָ֣ה אֶת־פִּ֔יהָ לָקַ֛חַת אֶת־דְּמֵ֥י אָחִ֖יךָ מִיָּדֶֽךָ׃כִּ֤י תַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה לֹֽא־תֹסֵ֥ף תֵּת־כֹּחָ֖הּ לָ֑ךְ נָ֥ע וָנָ֖ד תִּֽהְיֶ֥ה בָאָֽרֶץ׃וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־יְהוָ֑ה גָּד֥וֹל עֲוֺנִ֖י מִנְּשֹֽׂא׃הֵן֩ גֵּרַ֨שְׁתָּ אֹתִ֜י הַיּ֗וֹם מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה וּמִפָּנֶ֖יךָ אֶסָּתֵ֑ר וְהָיִ֜יתִי נָ֤ע וָנָד֙ בָּאָ֔רֶץ וְהָיָ֥ה כָל־מֹצְאִ֖י יַֽהַרְגֵֽנִי׃וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יְהוָ֗ה לָכֵן֙ כָּל־הֹרֵ֣ג קַ֔יִן שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקָּ֑ם וַיָּ֨שֶׂם יְהוָ֤ה לְקַ֙יִן֙ א֔וֹת לְבִלְתִּ֥י הַכּוֹת־אֹת֖וֹ כָּל־מֹצְאֽוֹ׃וַיֵּ֥צֵא קַ֖יִן מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־נ֖וֹד קִדְמַת־עֵֽדֶן׃וַיֵּ֤דַע קַ֙יִן֙ אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד אֶת־חֲנ֑וֹךְ וַֽיְהִי֙ בֹּ֣נֶה עִ֔יר וַיִּקְרָא֙ שֵׁ֣ם הָעִ֔יר כְּשֵׁ֖ם בְּנ֥וֹ חֲנֽוֹךְ׃וַיִּוָּלֵ֤ד לַֽחֲנוֹךְ֙ אֶת־עִירָ֔ד וְעִירָ֕ד יָלַ֖ד אֶת־מְחֽוּיָאֵ֑ל וּמְחִיּיָאֵ֗ל יָלַד֙ אֶת־מְת֣וּשָׁאֵ֔ל וּמְתוּשָׁאֵ֖ל יָלַ֥ד אֶת־לָֽמֶךְ׃וַיִּֽקַּֽח־ל֥וֹ לֶ֖מֶךְ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ עָדָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית צִלָּֽה׃וַתֵּ֥לֶד עָדָ֖ה אֶת־יָבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י יֹשֵׁ֥ב אֹ֖הֶל וּמִקְנֶֽה׃וְשֵׁ֥ם אָחִ֖יו יוּבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י כָּל־תֹּפֵ֥שׂ כִּנּ֖וֹר וְעוּגָֽב׃וְצִלָּ֣ה גַם־הִ֗וא יָֽלְדָה֙ אֶת־תּ֣וּבַל קַ֔יִן לֹטֵ֕שׁ כָּל־חֹרֵ֥שׁ נְחֹ֖שֶׁת וּבַרְזֶ֑ל וַֽאֲח֥וֹת תּֽוּבַל־קַ֖יִן נַֽעֲמָֽה׃וַיֹּ֨אמֶר לֶ֜מֶךְ לְנָשָׁ֗יו עָדָ֤ה וְצִלָּה֙ שְׁמַ֣עַן קוֹלִ֔י נְשֵׁ֣י לֶ֔מֶךְ הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִ֑י כִּ֣י אִ֤ישׁ הָרַ֙גְתִּי֙ לְפִצְעִ֔י וְיֶ֖לֶד לְחַבֻּרָתִֽי׃כִּ֥י שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקַּם־קָ֑יִן וְלֶ֖מֶךְ שִׁבְעִ֥ים וְשִׁבְעָֽה׃וַיֵּ֨דַע אָדָ֥ם עוֹד֙ אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵׁ֑ת כִּ֣י שָֽׁת־לִ֤י אֱלֹהִים֙ זֶ֣רַע אַחֵ֔ר תַּ֣חַת הֶ֔בֶל כִּ֥י הֲרָג֖וֹ קָֽיִן׃וּלְשֵׁ֤ת גַּם־הוּא֙ יֻלַּד־בֵּ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אֱנ֑וֹשׁ אָ֣ז הוּחַ֔ל לִקְרֹ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
קניתי איש את ה' וגו'. עיין בדברי הרב בפרשת שמות בד"ה ועתה אזכיר הטעם אמר המחבר הנה נשמע מדברי חכמינו ז"ל דתיבת קנה הוא שם המושאל לאיש הגובר נגד יצרו הרע במלחמתו. וכמו איש אשר ילחם בשונאיו בהלחמו בגבורה ובתחבולה לנצח את שונאו יעשנו המלך לשר גדול ויקנה אותו השם לדורותיו אותו כאלו קנה בכסף. כי אין הפרש אם יקנה אדם חפץ בדמים או אם יקנה אותו במעשים טובים נקראו בשם קונה. ולכן כתבו חכמינו ז"ל קנה שם טוב קנה לעצמו וזה אמת קנה על יד מעשיך ואל תמכור ע"י מעשים הרעים חלילה. הטעם הלא הוא אביך קנך. כי קרבו אותך בכל מילי מיטב כאלו קנה אותך בדמים. ולכן נקרא קונה שמים וארץ. וזה לב נבון יקנה דעת. וכן תוכל לפרש בכל מקומות הנפוצות בתנ"ך תיבת קנה אשר לא נוכל לפרשו באפס דמי ובדרך זה נוכל להבין בנקל מה שאמרה חוה קניתי איש את ה' ועתה די לך:אז הוחל ודקדק הוחל מפעלי הכפל וכו'. מה שכתב הרב היה השם סמוך אל המלה וכו' דעתו שתיבת בשם היה נסמך אל מלת לקרוא בנגינה דהיינו לקרוא במרכא בשם בטפחא וכשתבין למה נאמר בפרשת לך לך ויקרא בשם ה' ובפרשת כי תשא נאמר ויקרא בשם. תבין שדברי כנים. ודברי אהל יוסף רחוקים מפשט ושאלתי כמה קושיות בדברי הרב וזאת תשובתי. אחת שאלת בדברי ראב"ע פרשת בראשית בדקדוק אז הוחל וכו'. ע"כ אשיבך מלין ואת רעיך עמך. ובטרם אשיבך אעירך שנית בדברי ראב"ע. חדא איך יוכל לבא דגש אחר ת"ג שאין בה נגינה. שנית איך יפול הדגש בבנין הפעיל וגם אם יורה על אות הכפל. איך יבוא בפ"א הפעל. גם קשה הלא כבר חשבו המדקדקים ארבע תיבות לזרים אשר המה בנח עם הדגש ואיך רצה הרב להוסיף עוד זרים. ועתה אענך דע דבנין הפעול בקמץ או בשורק הנקרא קובץ ובנחי עין המה במלאפום. להורות על אות נחה. כמו הושב כספי. הוקם על ובנחי פ"א יו"ד. כמו הורד מצרימה. להורות על יו"ד פ"א הפעל. ובכפולים כמו הוסב. ואתה אחי עיין הושע ח' כל מבצריך יושד. ישעיה ל"ג כהתימך שודד תושד וכן ישעיה כ"ד ושאיה יוכת שער לפי דעת רוב מדקדקים כולם בדגש עם הנח ודגש בפ"א הפעל להורות על אות החסרה ופשוט הוא שאות הראשון מכפל חסר תמיד. וע"כ מורה דגש פ"א הפעל על אות שאחריו החסרה ופשוט שדוקא דגש המורה על הבנין מקומה בעין הפעל אבל דגש שמורה על שאר דברים לא מקומה מכבדה. ועתה אשכילך שהנח בתיבת יושד תושד המה אחת ה"א הפעול. וכמבואר במדקדקים. ודגש הפ"א הוא להורות על אות הכפל. ובתיבת הוחל יש לטעות שהוא מגזרת יחל. כמו אשר יחלתני. או מגזרת חיל ורעדה. והרב ראה מקומה והוראתו מעיד שהוא מן הכפולים. ע"כ מפרש הוראתו וקאמר שאם לא היה חי"ת פא הפעל ודאי מתקני הנקוד שמו דגש בפא הפעל שלא לטעות בהן שהמה מנחי עין או נחי פ"א יו"ד גם מטעם זה הוסד הדגש ביושד תושד שלא לטעות בו שהוא מגזרת שוד. כדבר שנאמר גם תנין חלצו שד וכדומה. נמצא דברי ראב"ע כנים על חכמת הדקדוק ולית נגר המעתיק אותו ממקומו. ועתה אשיב אחד אל אחד אשר הקשית איך יוכל לבוא דגש אחר ת"ג שאין בו נגינה. אשיבך שת"ג היא תחת תנועה קטנה שנקודה העצמו' היא קובץ ונשתנית לת"ג ביושד יוחל להורות על פ"א הפעל. ע"כ נאבדה גבורתה ותקפה ודגש במקומה עומדת כידוע בספרי המדקדקים כי לא מלבי ואף שת"ג בתיבת הוחל הוא למותר. אולם כיון דהוכרח לבוא בעתיד יוחל תוחל נוחל ע"כ לא זזה ממקומה ולכן שפיר לא חשבוהו המדקדקים התיבות האלה לזרים כי נח ודגש יחדיו ירבצון כי התם חדא טעמא להם לפי שאין לנח שום הוראה. כמו לנער היולד וכדומה שאין לנח שום הוראה. אבל הכא ביושד תושד יוכת הנח מורה על ה"א הפעיל והדגש על אות החסרה לכן לא חשבוהו לזרים. עתה דברי הרב נכונים ואין בהם פקפוק וזרות:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך